top of page
ביום שני, ה 3 בינואר 1977, בחצי היום, לבד במכוניתו בחוף תל ברוך, אברהם עופר, שר השיכון, הצמיד אקדח לרקתו ולחץ על ההדק.
הארץ סערה.
היה זה שיאה של חקירת שחיתויות שבוצעו, אז עדיין לכאורה, על ידי אשר ידלין, כוח עולה במפלגת העבודה וחברו הקרוב של אברהם עופר. שמו של עופר שורבב לפרשה על ידי גורם בלתי מזוהה. החלה חקירה במעורבותו, שלא העלתה דבר והתיק עמד להסגר. ואז, במפתיע, לאחר חקירה ללא רשות, חידש העד בפרשה את עדותו והצביע גם על עופר כמעורב אישית. עופר התאבד.
אנשים אומרים שאין עשן בלי אש, אבל מי הצית את האש? האם התאבדותו מאוששת את אשמתו?
לא ולא. אברהם עופר היה חף מפשע. אשמתו היחידה הייתה ערך החברות שדגל בו.
אז למה התאבד?
תנו לנו לספר לכם את הסיפור ותבינו.
סיפור של חברות ובגידות, אידיאלים ואמביציה, תככים ואינטרסים זרים, אהבות אסורות, סודות ושקרים...
bottom of page